למה משחק בונה חוסן נפשי

משחק וחוסר ודאות בבניית חוסן נפשי אצל ילדים

יש רגעים שבהם ילדים משחקים ואנחנו מרגישים צורך לעצור אותם.להכווין. להסביר. “לעשות סדר”.

המשחק נראה מבולגן, לפעמים חסר היגיון, לפעמים אפילו קצת מטריד. אבל דווקא שם, בתוך הבלגן, בתוך חוסר הוודאות, מתרחשת עבודה נפשית עמוקה ושקטה. משחק הוא הדרך הטבעית של ילדים לפגוש את העולם. לא דרך הסברים, לא דרך הוראות, אלא דרך חוויה. ובניגוד למה שנהוג לחשוב, משחק אינו רק הנאה או הפוגה, הוא תרגול לחיים עצמם.

משחק וחוסר ודאות

בעולם המשחק אין תסריט קבוע. החוקים משתנים, הדמויות מתחלפות, העלילה מתפרקת ונבנית מחדש. ילד יכול להתחיל כגיבור, להפוך לנרדף, ואז להיות זה שמציל. הוא לא יודע מראש מה יקרה, והוא נשאר במשחק.

זו נקודה קריטית: היכולת לשהות בתוך מצב לא צפוי, בלי להיבהל ובלי להתפרק,היא אחת מאבני היסוד של חוסן נפשי.

במשחק, הילד פוגש חוסר ודאות בתוך מרחב בטוח. הוא מתנסה בתסכול, בהפתעה, בכישלון ובתיקון,וכל זה מבלי שהמציאות באמת מסכנת אותו. כך נבנית לאט לאט תחושה פנימית עמוקה: גם כשלא ברור, אני יכול להסתדר. חוסן לא נבנה משליטה, לעיתים קרובות אנחנו מבלבלים בין חוסן לבין שליטה.

אנחנו רוצים שהילד יבין, שידע, שיהיה מוכן. אבל חוסן נפשי לא נוצר מהימנעות מקושי, אלא ממפגש חוזר עם אי ודאות בתוך קשר. 

משחק מאפשר בדיוק את זה. הוא מזמין את הילד לנסות, להיכשל, לשנות כיוון, להמציא פתרון חדש.אין בו תשובה אחת נכונה, ואין מי שממהר “לתקן”. במקום זה, יש תנועה, פנימית וחיצונית, שמפתחת גמישות, יצירתיות ואמון בעצמי.

המשחק אינו רק פעילות או ביטוי, אלא עמדה נפשית פעילה המאפשרת מפגש עם חוסר ודאות וטרנספורמציה (Frankel, 1998).

ומה תפקיד המבוגר?

לא לנהל את המשחק, ולא להפוך אותו לשיעור. אלא להיות נוכח. לראות. לאפשר.

כשמבוגר מסוגל לשאת את חוסר הוודאות של המשחק, לא לדעת לאן הוא הולך, לא למהר לסגור קצוות, הילד לומד משהו עמוק הרבה יותר מכל הסבר: שאפשר וגם איך להיות בתוך אי ידיעה בלי להישאר לבד. 

בעולם שמבקש תשובות מהירות, סדר והישגים (כמדד להצלחת ילדינו בעתיד), משחק מזכיר לנו משהו בסיסי: זה בסדר גם לא לדעת הכול מראש. זה בסדר כי יש מרחב לנסות, לטעות, לא לדעת…

ולגלות, בקצב שלנו, שאנחנו יכולים להתמודד גם עם זה. 

וגם לנסות שוב פעם. 

Frankel, J. B. (1998). Play is the thing: How the essential processes of therapy are enacted through play. Journal of Analytical Psychology, 43(2), 223–236.