איך להיות הורה יציב לילד בעולם לא יציב

מדריך רגשי להורים בתקופות של חוסר ודאות | הדרכת הורים וטיפול רגשי בתל אביב

יש תקופות שבהן העולם בחוץ מרגיש לא צפוי, לא יציב, אפילו מאיים. החדשות משתנות, השגרה נשברת, והקרקע, שפעם הרגישה יציבה וברורה, מתערערת.

ובתוך כל זה, אנחנו כהורים שואלים את עצמנו:

איך אפשר להיות עוגן עבור הילדים שלנו, כשגם אנחנו לא תמיד יציבים?

זו לא שאלה של חולשה. זו שאלה של מודעות, ושל אחריות עמוקה לקשר עם הילד.

היציבות שילדים צריכים לא מגיעה מהעולם

ילדים לא זקוקים לעולם יציב כדי להרגיש יציבות.הם זקוקים למישהו שמחזיק אותם בתוך עולם לא יציב. הם לא מחפשים הסברים מושלמים או ודאות מוחלטת. הם מחפשים תחושה:

שיש מי שרואה אותם, שמבין מה עובר עליהם, ושלא מתפרק מולם.

היציבות שהם חווים לא נוצרת בחוץ, אלא מתוך ובתוך הקשר.

להיות הורה יציב לא אומר לא להתערער

אנחנו לא אמורים להיות רגועים כל הזמן. לא אמורים לדעת מה להגיד בכל רגע. ובטח שלא להישאר בלתי מושפעים. להיות הורה יציב זה משהו אחר: זו היכולת לחזור לעצמנו שוב ושוב, גם כשאנחנו יוצאים מאיזון. להרגיש פחד, אבל לא לאבד את הקשר. להיות עייפים, ועדיין להישאר נוכחים. להתבלבל, ולהסכים להישאר.

היציבות נוצרת דרך תיקון, לא דרך שלמות

יש רגעים שבהם אנחנו פחות סבלניים, פחות פנויים, פחות ״במיטבנו״. וזה כמעט בלתי נמנע.

אבל ילדים לא זוכרים רגע אחד, הם חווים אותנו דרך התנועה. דרך זה שאנחנו חוזרים אחרי שהתנתקנו, מתקרבים אחרי שהתרחקנו, ומתקנים כשמשהו נשבר. היציבות לא נוצרת מזה שלא טעינו, אלא מזה שלא ויתרנו על הקשר.

מערכת העצבים שלנו היא הסביבה של הילד

ילדים לא לומדים רק מהמילים שלנו. הם לומדים מהקצב שלנו, מהנשימה שלנו, מהנוכחות שלנו. ולכן הוויסות לא מתחיל בילד, הוא מתחיל בנו. לפעמים זה נראה פשוט כמו משפט קטן: ״גם לנו קצת קשה עכשיו, אבל אנחנו כאן איתך.״

שגרה היא לא שליטה - היא עוגן

כשאין יציבות בחוץ, הצורך במסגרת בפנים גדל. אבל שגרה לא חייבת להיות נוקשה או מושלמת. אפשר לחשוב עליה כעל עוגנים קטנים:

טקס שינה, ארוחה משותפת, רגע קבוע של יחד.

הדברים הקטנים האלה אומרים לילד: יש משהו שנשאר.

בפועל: אפשר ליצור לו״ז יומי שמורכב מתמונות. כמו שלכם יש לו״ז והוא עוזר לכם להתארגן, בדיוק כך נוכל גם להקל על ילדיכם בתקופות בהן השגרה היומית המוכרת אינה מתקיימת בפועל. תכינו תמונות של השולחן בו אתם אוכלים בדרך כלל כדי לסמן זמן של ארוחת צהריים למשל. תלו את הלוז במקום שבו ניתן לראות אותו מקרוב ובאופן ברור. כדי שבכל בוקר תוכלו לעבור על הלוז היומי עם הילד או הילדה שלכם.

פרקטיקה פשוטה שעוזרת להתקרקע ולשמור על יציבות באופן שהינו בלתי תלוי במסגרות חיצוניות.

אנא זכרו כי גם לנו מותר להתערער

אנחנו לא רק “ההורה שמחזיק”. אנחנו גם בני אדם בתוך מציאות מורכבת. יש פחד. יש חוסר ודאות. יש רגעים שבהם קשה. והשאלה היא לא איך להעלים את זה - אלא איך לא להישאר עם זה לבד. כי היכולת שלנו להיות עוגן לילד קשורה גם לשאלה אם יש לנו מקום להישען עליו.

משפט אחד לקחת מכאן:

הורות יציבה לא נוצרת מזה שאנחנו לא מתערערים, אלא מזה שאנחנו יודעים לחזור לעצמנו, ולהישאר בקשר. ובתוך זה, הילדים שלנו לומדים משהו עמוק: שגם בעולם לא יציב, אפשר להרגיש מוחזקים.

ובכל זאת - מתי כן כדאי לפנות לליווי מקצועי?

לפעמים יש תקופות שבהן התחושה היא שכבר קשה להחזיק לבד. שהמתח נשאר בגוף, שהילד מגיב בעוצמה, או שהקשר נהיה יותר מתוח ופחות נגיש. במקומות האלה, ליווי מקצועי יכול להיות מרחב שמחזיק גם את ההורה, וגם את הילד. מקום שאפשר רגע לעצור בו, להתבונן על הדברים יחד, ולמצוא מחדש קרקע יציבה.

ניתן לפנות לטיפול פסיכולוגי בתל אביב, להדרכת הורים או לטיפול רגשי עבור ילדכן.ם, בקצב שמתאים לכם.